לעיתים צמח נדיר ושקט למראה מפעיל מנגנוני משיכה ופיתוי מתוחכמים שבהם ריח מחליף צבעים עזים ושפע מזון. בן-חורש גדול הוא צמח נדיר, מין ממשפחת הסחלביים, שגדל בנאות מדבר ובקרבת מעיינות באזור ים המלח ועמק הירדן. באזורים אלה הוא פורח בפברואר, עלי כותרתו צהובים עם פסים אדומים כהים, ריחו חלש מאוד לאדם והאבקה שלו אינה נאספת במכוון על ידי חרקים כמזון. אומנם בן-חורש גדול אינו מציע אבקה כמקור מזון אך הצמח מצליח למשוך מאביקים בדרך יוצאת דופן שמצליחה לרמות אותם.

בתצפיות בשדה נצפו 8 מינים של זבובי רחף שמבקרים בפרח. הפרח מושך אותם באמצעות צוף וריח, והם מאביקים אותו באופן עקיף. הזבובים הבוגרים ניזונים מצוף ומאבקה, בעוד הזחלים שלהם טורפים את הכנימות.

מנגנון ההאבקה של הצמח ייחודי: כשזבוב נוחת על השפית, כלומר על החלק הקדמי של הפרח, משקלו גורם לה להתכופף כלפי מטה. כשהזבוב מתקדם לעבר הצוף שבקרקעית הפרח, השפית חוזרת למקומה בפתאומיות ודוחפת את הזבוב אל הצלקת הדביקה. כך נדבקות אליו האבקיות, והוא נושא אותן לפרח הבא. במקביל, נקבות זבובי הרחף, שמחפשות מקומות עם כנימות שמהן ייזונו הזחלים, מטילות, לעיתים, ביצים על הפרח עצמו.

מחקר כימי, שאת פירוטו ניתן לקרוא בספר שפרסמנו, דן איזיקוביץ ואנוכי, שנקרא "האבקה בראי ישראלי", הראה כי פרחי בן-חורש גדול פולטים חומרי ריח נדיפים הזהים לחומרים שמפרישות כנימות. חומרים אלה משמשים אצל כנימות כ"הורמון אזעקה", במיוחד בעת סכנה. בדיקות מעבדה הראו שזבובי רחף מזהים את חומרי הריח הללו, ושנקבות מטילות יותר ביצים בנוכחות ריחות שהופקו מפרחי הצמח, כמו גם בנוכחות תערובת סינתטית של אותם החומרים.

המסקנה היא שבן-חורש גדול משתמש בחיקוי כימי מתוחכם. הוא מדמה את ריח האזעקה של הכנימות כדי למשוך זבובי רחף כמאביקים. זהו חיקוי כללי, שאינו מכוון למין כנימה מסוים, ולכן מושך מגוון מינים של זבובי רחף. עבור אותם זבובי הרחף שהגיעו לפרח כדי למצוא מזון לצאצאיהם לעתיד, הצמח לא סיפק את הסחורה אך הם האביקו אותו. מדובר בדוגמה מרתקת לאבולוציה של רמייה בטבע ובדוגמה למערכת אקולוגית שבה הצמח מנצל באופן חד-צדדי את המאביק.